החלטה בתיק בש"א 250/06

מהות הבקשה

זוהי  בקשה של בנק דיסקונט (להלן - המבקש) למתן צו מניעה זמני, שיאסור על בנק הפועלים וקניון הראל (להלן - המשיבים) להתקשר ביניהם בהסכם להקמת סניף של בנק הפועלים בקניון הראל שבמבשרת ציון; ולחלופין, אם כבר התקשרו בהסכם כאמור, לאסור עליהם להקים או להפעיל סניף של בנק הפועלים בקניון הראל.

רקע

1. ביום 23.6.94, כשנה לערך לפני פתיחתו של קניון הראל (להלן - הקניון), נחתם הסכם שכירות בינו לבין בנק דיסקונט להשכרת אולם בקניון לשלש שנים (להלן - ההסכם). ביום 6.12.95, עוד בטרם מסירת ההחזקה במושכר, תוקן ההסכם באמצעות נספח ו(2), שהקנה לבנק דיסקונט בלעדיות בהפעלת סניף בנק בקניון (להלן - סעיף הבלעדיות או תניית הבלעדיות). סעיף 26.1 להסכם העניק לבנק אופציה להארכת השכירות. אופציה זו - כולל סעיף הבלעדיות - מומשה כבר פעמיים: ביום 15.10.98 הוארכה השכירות לשנתיים; וביום 6.4.00 הוארכה השכירות לחמש שנים נוספות (מתום ההארכה הקודמת). כך שתקופות השכירות בתנאים של בלעדיות הסתכמו בעשר שנים (עד סוף 2005).

2. ביום 24.10.04, במהלך המגעים בין הצדדים למימוש האופציה להארכת הסכם השכירות לחמש שנים נוספות, הציע הקניון ויתור על תוספת של 10% לדמי השכירות בתמורה לוויתור מצד הבנק על סעיף הבלעדיות. ביום 1.11.04 דחה הבנק את הצעת הקניון, וביום 9.1.05 הודיע בנק דיסקונט לקניון על החלטתו לממש את האופציה ולהאריך את ההסכם בחמש שנים נוספות.

3. במכתבו מיום 14.3.05 הודיע הקניון לבנק כי הוא מסכים להארכת הסכם השכירות. עם זאת, ציין הקניון, כי מאחר שהחל ממועד מימוש האופציה צפויה תקופת השכירות הכוללת לעלות על עשר שנים, הרי שהוא מודיע לבנק כי  על פי דיני ההגבלים העסקיים אין באפשרות הקניון "להתחייב כלפיכם, במהלך תקופת האופציה, לבלעדיות בהפעלת המושכר על ידכם" (נספח ח לבקשה). במכתבו מיום 14.4.05 דחה הבנק את טענת הקניון  שההסכם מנוגד לדיני ההגבלים העסקיים ועמד על דרישתו להאריך את ההסכם, כולל תניית הבלעדיות.

4. באפריל 2005, כחלק מניסיונותיו להקים סניף מתחרה במבשרת ציון, פנה בנק הפועלים בתלונה אל הרשות להגבלים עסקיים, שבה ביקש לבדוק את חוקיות תניית הבלעדיות שבין בנק דיסקונט לקניון הראל.

5. ביום 2.11.05, לאחר ששמע גם את בנק דיסקונט, קבע הממונה על ההגבלים העסקיים (להלן - הממונה) כי הסדר הבלעדיות בין בנק דיסקונט לקניון הראל מהווה הסדר כובל כמשמעו בחוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח - 1988 (להלן - החוק). קביעה זו של הממונה, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 43(א)(1) לחוק, נעשתה בהחלטה מפורטת ומנומקת המשתרעת על פני 23 עמודים (להלן - הקביעה או ההחלטה). בסעיף 10 להחלטתו מציין הממונה את הוראת סעיף 43(ה) לחוק, לפיה קביעתו תהא ראיה לכאורה לנקבע בה בכל הליך משפטי.

6. ביום 22.11.05, לאחר קביעת הממונה, התקשרו קניון הראל ובנק הפועלים בהסכם שכירות לפיו הושכר שטח בקניון (השטח ששימש בעבר את רשת מקדונלדס) לשם פתיחת סניף בנק הפועלים.

 7. ביום 11.2.06 הגיש בנק דיסקונט לבית משפט זה כתב תביעה בגדרו ביקש צווי מניעה וצווי עשה כנגד קניון הראל ובנק הפועלים. בד בבד, הגיש בנק דיסקונט בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. בהחלטתי מיום 12.2.06 לא ראיתי להיעתר לבקשה זו, וקבעתי מועדים להגשת תגובות המשיבים ולדיון במעמד הצדדים, שהתקיים ביום 23.2.06 (לאחר שמועד מוקדם יותר נדחה לבקשת בנק הפועלים ובהסכמת בנק דיסקונט).

8. ביום 20.2.06 הגיש המבקש לבית הדין להגבלים עסקיים, בהתאם לסעיף 43(ג) לחוק, ערר על קביעת הממונה.

טענות הצדדים

9. המבקש, בנק דיסקונט, טוען שההסכם שנחתם בינו לבין קניון הראל עומד בתוקפו, לרבות סעיף הבלעדיות שבו; ולפיכך, יש בהתקשרותם של המשיבים משום הפרת חוזה ע"י קניון הראל, כמו גם גרם הפרת חוזה ע"י בנק הפועלים.

10. מנגד, טוענים המשיבים, כי קביעתו של הממונה לפיה הסדר הבלעדיות הינו הסדר כובל, מהווה ראיה לכאורה שהסדר זה הינו בלתי חוקי, וממילא אין להידרש לבקשה שמטרתה אכיפתו של הסדר פסול זה. המשיבים מוסיפים, כי בית המשפט העליון דחה בקשה לסעד זמני בנסיבות דומות, שבהן התבקש סעד זמני לאכיפת הוראותיו של הסדר שהממונה קבע לגביו כי הינו הסדר כובל.

 11. על דברים אלו של המשיבים הגיב בנק דיסקונט במספר טענות. הבנק טוען, כי להחלטת הממונה אין משקל ראייתי כלשהו, מן הטעם שהבנק הגיש ערר על החלטה זו לבית הדין להגבלים עסקיים. לטענתו, "החלטת הממונה תהווה ראיה לכאורה רק כאשר היא סופית, קרי - במקרה שהקביעה אינה נתונה לבירור במסגרת הערר" (סעיף 16 לתשובתו לתגובת המשיבים; ההדגשה במקור).

לחלופין טוען המבקש, גם אם יש להחלטת הממונה משקל כלשהו, הרי שהיא מהווה ראיה אחת מתוך כלל הראיות המונחות בפני בית המשפט. יתר על כן, לטענתו, אין להכריע בשאלת היותו של הסדר מסוים הסדר כובל בשלב הבקשה לצו מניעה זמני.

טענה נוספת בפי המבקש היא, כי בניגוד לקביעת הממונה, ההסדר בין בנק דיסקונט לקניון הראל אינו הסדר כובל על פי פסיקת בתי המשפט שנדרשו למקרים של תניות בלעדיות במרכזים מסחריים. לטענתו, קביעתו של הממונה שגויה לחלוטין, ועל כן אין להסתמך עליה כלל.

בנוסף טוען המבקש שהתנהלות המשיבים - בפרט קניון הראל - נגועה בחוסר תום לב, הן בשל העובדה שבמשך 10 שנות השכירות לא העלה הקניון טענה כנגד סעיף הבלעדיות, והן בשל כך שכל מטרתה של ההתקשרות בין המשיבים היא לסכל הקמת קניון מתחרה לקניון הראל במבשרת ציון.

12. המשיבים מגיבים על טענה זו באומרם כי חוסר חוקיותו של סעיף הבלעדיות התהווה, בין השאר, עקב משכה הארוך של תניית הבלעדיו. כמו כן, קניון הראל דוחה מכל וכל את הטענה שההתקשרות בינו לבין בנק הפועלים נועדה למנוע את הקמתו של מרכז מסחרי מתחרה.